שיח שרפי קודש חלק א – סימן שמא

מַה שֶׁאָמַר לְרַבִּי גֵּרְשׁוֹן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "עֲבוּר נֵר שָׁוֶה-פְּרוּטָה עֲלוּלָה לְהִתְבַלְבֵּל כָּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנָה-עֶשְֹרֵה", "אִיבֶּער אַ גְרָאשִׁינְדִיג לִיכְטֶעל קָאן צוּ שְׁלָאגִין וֶוערִין אַ גַאנְצֶע שְׁמוֹנֶה-עֶשְֹרֵה" ! . וּבְעֵת שֶׁנִּתְקַיֵּם זֹאת אַחַר כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, נִזְכַּר הָרַב גֵּרְשׁוֹן, שֶׁמְּכֻוָּן מַמָּשׁ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר לוֹ אַדְמוּ"ר זְצַ"ל. שָׁמַעְתִּי כָּל זֹאת מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּיו בְּעַצְמוֹ. (שָׁם כ"ט).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.