פַּעַם כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי הַצַּדִּיק רַבִּי יְחִיאֵל מֵאוֹסְטְרוֹבְצָא זַצַ"ל אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲבוּר בְּנוֹ הַחוֹלֶה, אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק תִּתְפַּלֵּל אַתָּה לַה', שְׁאָלוֹ הֶחָסִיד הֲרֵי אָמְרוּ רַזַ"ל (ב"ב קטז.) מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים? אָמַר לוֹ שֶׁבְּכַוָּנַת רַזַ"ל הוּא שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל חָכָם, וְחָכָם זֶה יְלַמֵּד אוֹתוֹ הֵיטֵב אֵיךְ שֶׁיְּבַקֵּשׁ הוּא עַצְמוֹ רַחֲמִים.
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקעב
מקור הטקסט: תורת אמת.