שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקע

הָיוּ צַדִּיקִים מְפָרְשִׁים הַתְּפִלָּה "לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק" (שֶׁבִּתְפִלַּת "וּבָא לְצִיּוֹן") וְהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁשּׁוּם תְּנוּעָה וְשׁוּם נְגִיעָה וּפְנִיָּה לֹא תִּהְיֶה לָרִיק (נִיגַע מִלְּשׁוֹן נְגִיעָה), רַק כֻּלָּם לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת אַף תְּנוּעָתֵנוּ וּנְגִיעָתֵנוּ הַקַּלָּה וְהַפְּשׁוּטָה. וְזֶהוּ 'וְלֹא נִיגַע לָרִיק', חַס וְשָׁלוֹם.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.