בְּהֶמְשֵׁךְ לְהַמְסֻפָּר לְעֵיל חֵלֶק ה' סִימָן תקי"ג, מְסֻפָּר שֶׁהוֹסִיף הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס לְעִנְיָן זֶה וְאָמַר, מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹצָר חָשׁוּב וְיָקָר וּמְחַפֵּשׂ לְהַחְבִּיאוֹ וְחִפֵּשׂ מָקוֹם נִסְתָּר עֲבוּר זֶה וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁחָשַׁב וְאָמַר לְעַצְמוֹ "לְהַחְבִּיא יַהֲלוֹם יָקָר כָּזֶה אֵין מָקוֹם שָׁמוּר עֲבוּרוֹ אֶלָּא שֶׁאַחְבִּיאוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא. כֵּן הוּא הַצַּדִּיק רַבִּי מֶענְדִּיל מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא מָקוֹם לְהַחְבִּיא אֶת הָאוֹצָר הֶחָבוּי בּוֹ אֶלָּא בְּקִשּׁוּטוֹ וְהִדּוּרוֹ אֶת עַצְמוֹ, וְדוֹמֶה הַדָּבָר לְיַהֲלוֹם הַמֻּטְמָן בְּבֵית הַזֶּבֶל, שֶׁשּׁוּם אָדָם אֵינוֹ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁנִּמְצָא שָׁם אוֹצָר בָּלוּם כָּזֶה.
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקנב
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.