שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקלו

אבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן מ"ח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּמֶה עָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַל הַיָּם כְּשֶׁהֱסִיתוֹ הַבַּעַל דָּבָר לַעֲבֹר עַל דָּת, עַד כָּאן.

במְסֻפָּר שֶׁהָיָה זֶה נִסָּיוֹן שֶׁל שְׁמָד שֶׁעָמַד בּוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, בַּנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמַר אֵצֶל דָּוִד "כִּי גֵּרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א, כו, יט) רח"ל, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נָפַל בְּרוּחוֹ לְהִתְיָאֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם. (נכפל לעיל בח"ב, סעיף רפ"ד).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.