שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקיד

הַנִּגּוּן עַל הַפָּסוּק "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת", חִבְּרוֹ רַבִּי יְרֻחָם חַזָּן הַמְפֻרְסָם שֶׁהָיָה דָּר בְּאוּמַן בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל, הוּא הָיָה אָדָם צַדִּיק וְגָדוֹל וּמְפֻרְסָם, וְהָיוּ כָּל תְּנוּעוֹת נִגּוּנָיו בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְאַף בְּזֶמֶר זֶה הִדְגִּישׁ אֶת הַתֵּבוֹת "שְׁנֵי כְבָשִׂים", בִּכְפִילוּת לְהוֹרוֹת וּלְהַדְגִּישׁ אֶת הַמְיֻחָד שֶׁיֵּשׁ בְּקָרְבְּנוֹת מוּסָף שֶׁל שַׁבָּת שֶׁאֵינוֹ כִּשְׁאָר הַיָּמִים טוֹבִים, שֶׁהָיוּ שִׁבְעָה כְּבָשִׂים, וְשַׁבָּת הוּא הַמְיֻחָד בְּקָרְבָּנוֹ "שְׁנֵי כְבָשִׂים" (רֶמֶז זֶה הָיָה אוֹמֵר הרה"ח רַבִּי אֶלְחָנָן סְפֶּקְטוֹר זַ"ל). (וראה עוד בחלק ד' סימן רלה).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.