שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקיא

נֻסַּח הַנִּגּוּן עַל הַזֶּמֶר 'כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי' הוּא עַתִּיק עוֹד מִזְּמַן רַבֵּנוּ זַ"ל, בַּתֵּבוֹת "קוּם קְרָא אֵלָיו", "אֱכֹל בְּשִׂמְחָה" שֶׁבַּזֶּמֶר 'מַה יְדִידוֹת', חוֹזְרִים עֲלֵיהֶם בְּנֻסַּח הַנִּגּוּן ג' פְּעָמִים כַּיָּדוּעַ לַמְנַגְּנִים. וּבְסִיּוּם הַזֶּמֶר שֶׁל "כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי" לֹא הָיוּ מַפְסִיקִים אֶלָּא הָיוּ מַסְמִיכִים תֵּכֶף עִם הַתֵּבוֹת תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, אֶת הַזֶּמֶר שֶׁאַחֲרָיו "מְנוּחָה וְשִׂמְחָה".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.