נָהֲגוּ הַמִּתְאַכְסְנִים שֶׁהִתְאַכְסְנוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת לוֹמַר קִדּוּשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת בְּיַחַד עִם הַמְקַדֵּשׁ (מִלְּבַד נָשִׁים) וּמִטַּעַם שֶׁלֹּא יִהְיֶה אַחַר כָּךְ הֶפְסֵק בֵּין הַנְּטִילָה לְבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא" שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהַמְתִּין זְמַן רַב מִדַּי לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא מֵחֲמַת הָאוֹרֵחַ הַמְקַדֵּשׁ לְבַדּוֹ, וְכָל זֶה לְרֹב הָעֲנִיּוּת שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לֶחֶם מִשְׁנֶה מְיֻחָד עֲבוּר הָאוֹרֵחַ. (ועי' במשנ"ב סי' תפ"ח סק"ח שאין זה לכתחילה).
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תקט
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.