אָמַר הַרְבֵּה פְּעָמִים, יַגִּיעַ וְיָבוֹא עוֹד יוֹם כָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ לְרוּסְיָה לְלֹא דַּרְכּוֹנִים מְזֻיָּפִים וְיִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל שָׁם כָּרָאוּי וְלִשְׁהוֹת שָׁם כֻּלָּם יַחַד לְלֹא פַּחַד וּמוֹרָא עִם בֵּית תְּפִלָּה מְסֻדָּר, וַאֲזַי צְרִיכִים כֻּלָּם לִנְסֹעַ לְאוּמַן סָמוּךְ בְּיוֹתֵר לְרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְלַחֲזֹר תֵּכֶף וּמִיָּד לְאַחֲרֶיהָ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה אוֹמֵר בְּצַחוּת, עוֹד יַגִּיע זְמַן וְעִם הַפֵּאוֹת הָרְטֻבוֹת יֵצְאוּ מֵהַמִּקְוֶה שֶׁבִּשְׁכוּנַת מֵאָה שְׁעָרִים (שֶׁבּוֹ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ) לָטוּס בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לְאוּמַן וְיַחְזְרוּ מִיָּד בְּמוֹצָאֵי הֶחָג.
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תנח
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.