שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תמא

בְּעֵת הַפְּרָעוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁאִרְגְּנוּ הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים הָיָה מְסֻכָּן כָּל כָּךְ לָצֵאת לַחוּץ עַד שֶׁכְּשֶׁחָל אָז לִהְיוֹת פּוּרִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ לֹא הָיָה לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל מְגִלָּה כְּשֵׁרָה לִקְרוֹת בּוֹ, וְקָרָא הוּא וְחוֹתְנוֹ רַבִּי אַהֲרֹן אֶת הַמְּגִלָּה מִתּוֹךְ הַחֻמָּשׁ וְרַק לְמָחֳרָתוֹ בְּיוֹם הַפּוּרִים הָלַךְ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ מֻחְלֶטֶת לְבֵית חוֹתֵן חוֹתְנוֹ וְהֵבִיא מִשָּׁם מְגִלָּה כְּשֵׁרָה.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.