הָיָה מַדְגִּישׁ וּמַרְחִיב דִּבּוּרוֹ בְּעִנְיַן הַפְּשִׁיטוּת שֶׁל כָּל גְּדוֹלֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבַּדּוֹר הַקּוֹדֵם, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ נִכָּרִים כְּלַפֵּי חוּץ בְּשׁוּם מַעֲלָה כִּי לֹא הָיוּ בּוֹלְטִים בְּשׁוּם שׁוֹנִי מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים מֵעַמְּךָ הַפְּשׁוּטִים, כִּי שָׁם בְּרוּסְיָא הָיוּ כֻּלָּם לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים אֲחִידִים הֵן בִּמְעִילֵיהֶם וְהֵן בְּכוֹבַע עֶלְיוֹן שֶׁעַל כֵּן לֹא הָיָה נִכָּר הַמּוּרָם מֵעַם מֵהָאָדָם הַפָּשׁוּט בִּכְלוּם, וְזֶה הָיָה לְתוֹעֶלֶת גָּדוֹל לְאֵלּוּ שֶׁחִפְּשׂוּ לִהְיוֹת צְנוּעִים וּמֻסְתָּרִים בַּעֲבוֹדָתָם וְהוֹאִיל לָהֶם הַדָּבָר מְאֹד, כִּי לֹא הָיוּ הוֹלְכִים אַף לֹא בִּשְׁטְרַיְימֶל וְלֹא בְּבֶגֶד מֶשִׁי כַּנָּהוּג כַּיּוֹם, וְלֹא הָיָה לְגֵאוּת בְּמַה לְּהִתְפַּשֵּׁט בָּהֶם כְּלָל וּכְלָל.
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן תו
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.