שיח שרפי קודש חלק ו – סימן שנה

אָמְרוּ לְעִנְיַן בְּחִינַת הָאֱמוּנָה: שֶׁאִם הָאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז זוֹכֶה דַּרְכָּם לְקַבֵּל וְלִגְדֹּל כְּפִי שִׁעוּר שִׂכְלוֹ הוּא, אוּלָם כְּשֶׁהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד אֶת ה' מֵחֲמַת מִדַּת אֱמוּנָה וְהַתְּמִימוּת אֲזַי זוֹכֶה לְקַבֵּל בַּכֵּלִים שֶׁהֵכִין דַּעַת גָּדוֹל כָּזֶה כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, שֶׁהוּא דַּעַת שֶׁל אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית. וּמִזֶּה נָבִין מְעַט מַעֲלַת יִרְאֵי ה' הַתְּמִימִים.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.