שיח שרפי קודש חלק ו – סימן שמה

הִסְבִּירוּ הַטַּעַם מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁדַּיְקָא אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אָז מַתְחִילִין לִרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאָמְרוּ כִּי בַּחַיִּים חִיּוּתוֹ הַגּוּף הַגַּשְׁמִי מַסְתִּיר אֶת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל כִּי נִצְרָךְ כְּדֵי חִיּוּתוֹ לִדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים גַּם כֵּן, וּמִשּׁוּם כֵּן יָכוֹל הָאָדָם לִטְעוֹת לְפִי רְאוֹת עֵינָיו הַפְּשׁוּטוֹת, אוּלָם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּשֶׁהַגּוּף כְּבָר אֵינוֹ נִמְצָא וְאָז נִשְׁאֶרֶת רַק נִשְׁמָתוֹ אֲזַי קַל יוֹתֵר לִרְאוֹת וּלְהָבִין מַה גָּדְלָה וְשָׂגְבָה מַעֲלָתוֹ בֶּאֱמֶת.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.