שיח שרפי קודש חלק א – סימן שח

הוֹדָעַת הָעֲתִידוֹת בְּעִנְיַן גְּזֵרַת הַ"נֶעקְרִיטֶען" (=גְּזֵירוֹת שֶׁל לְקִיחַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לַצָּבָא) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "דָּחִיתִי זֹאת לְעוֹד עֶשְֹרִים וְכַמָּה שָׁנִים", "אִיךְ הָאבּ עֶס אָפּ גֶעשְׁטוּפְּט אוֹיף עֶטְלִיכֶע אִין צְוַואנְצִיג יָאהר"!. וְכֵן הֲוָה מַמָּשׁ מְכֻוָּן, שֶׁמֵּעֵת שֶׁאָמַר זֹאת עַד שֶׁהִתְחִילוּ לִקַּח לַצָּבָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן, הָיָה בְּעֶרֶךְ עֶשְֹרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה מֵאָבִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, שֶׁשָּׁמַע זֹאת מִפִּי דוֹדוֹ הָרַב רְאוּבֵן יוֹסְל מֵהַייסְען וְגַם מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי אַדְמוּ"ר זְצַ"ל, וְעַיֵּן עוֹד חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן א. (שָׁם ו').

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.