שיח שרפי קודש חלק ו – סימן שח

עַל הַשִּׂיחָה הַמּוּבֵאת בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן נ"א בְּמַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת זֶה תְּקַבְּלוּ מֵאִתִּי שֶׁלֹּא לְהָנִיחַ שֶׁהָעוֹלָם יַטְעֶה אוֹתָנוּ וְכוּ', הָיוּ אוֹמְרִים: רֹאשׁ כָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהָרַמָּאֻיּוֹת שֶׁיְּכוֹלִים לְהַטְעוֹת הָעוֹלָם אֶת הָאָדָם הוּא בְּפִרְסוּם שֶׁל שֶׁקֶר וְכָבוֹד מְדֻמֶּה, שֶׁכְּשֶׁנּוֹתְנִים לוֹ אֶת זֶה הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יָכוֹל לִפֹּל בִּמְהֵרָה לְטָעֻיּוֹת וְדִמְיוֹנוֹת שֶׁל גַּדְלוּת וְכָבוֹד, עַל אַף שֶׁלָּאֱמֶת אֵינוֹ כִּי אִם דִּמְיוֹן שֶׁל שֶׁקֶר שָׁוְא וְהֶבֶל. וְאֵין שׁוּם אָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּסַכָּנָה זוֹ, כִּי בְּכָל אָדָם וְאָדָם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְחַלְחֵל בּוֹ חֵן שֶׁל שֶׁקֶר וְתַאֲוַת הַפִּרְסוּם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה וּמַעֲמָד שֶׁעוֹמֵד בּוֹ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.