שיח שרפי קודש חלק ו – סימן ש

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עַל הַמְסֻפָּר בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה מֵהָרַב וּבֶן יָחִיד, (סיפו"מ מעשה ח) שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁד "אִם תִּרְצֶה אֶהְיֶה בּוֹלֵעַ אוֹתְךָ" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. שֶׁכֵּן הַדָּבָר מִצַּד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם כֹּחַ כְּלָל לְהָרַע לְזֶה הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה', וְרַק אִם יִרְצֶה חָלִילָה וִיבַטֵּל מֵעַצְמוֹ כֹּחַ הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, אָז יָכוֹל לִהְיוֹת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא כֹּחַ אֲחִיזָה לִשְׁלֹט עַל הָאָדָם עַד שֶׁמִּדַּרְגָּא לְדַרְגָּא תִּבְלָעֵהוּ חַס וְשָׁלוֹם לְגַמְרֵי.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.