שיח שרפי קודש חלק ו – סימן רמב

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עַל הַמּוּבָא בַּסְּפָרִים (הובא בספר כף החיים פלאג'י בשם ספר קמח סולת דף ט.) שֶׁהָרָאשֵׁי תֵּבוֹת וַ'יְבָרֵךְ דָּ'וִד אֶ'ת ה'' הוּא וַ'דַּ'א'י, הַיְנוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִשְׁרִישׁ בָּעוֹלָם בְּדֶרֶךְ תְּפִלָּתוֹ וּתְהִלָּתוֹ אֶת וַדָּאוּת הָאֱמוּנָה 'לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל', וְזֶהוּ גַּם שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים (שהש"ר ד, ג) וְהַיְנוּ שֶׁהָיָה רֹאשׁ וְאָב לְהַכְנָסַת הָאֱמוּנָה לָעוֹלָם וְהוּא אֲשֶׁר הִשְׁרִישׁ וְנָטַע אֶת הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם. וְזֶה גַּם עִנְיַן שֶׁבַח שֶׁאָנוּ מְשַׁבְּחִים אֶת הַמַּלְאָכִים בְּסֵדֶר תְּפִלַּת יוֹצֵר, "כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים" הַיְנוּ שֶׁזֶּהוּ מַעֲלָתָם, שֶׁבְּרוּרִים וּוַדָּאִים הֵם 'בֶּאֱמוּנָתָם בְּלֹא סְפֵקוֹת כְּלָל וּכְלָל.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.