כָּל-כָּךְ הָיוּ נִזְהָרִים הַצַּדִּיקִים בְּקִיּוּם עֲבוֹדַת הַקִּימָה בְּעֵת חֲצוֹת לַיְלָה שֶׁאַף בְּחֻלְשָׁתָם הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁלֹּא הָיָה בְּכֹחָם לָקוּם וּלְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן בִּקְּשׁוּ וְצִוּוּ לַהֲעִירָם בְּעֵת חֲצוֹת, אַף שֶׁלֹּא קָמוּ וְיָרְדוּ מִמִּטָּתָם וְהִמְשִׁיכוּ בִּשְׁנָתָם לְרֹב חֻלְשָׁתָם, כִּי לֹא רָצוּ לְהַפְסִיד בְּשׁוּם פַּעַם אֶת הַקִּימָה וְהָעֵרָנוּת בְּעֵת רָצוֹן נִשְׂגָּב כָּזֶה.
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן קעח
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.