הָיוּ כַּמָּה וְכַמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה שֶׁהָיוּ מַתְמִידִים לִלְמֹד בְּכָל יוֹם שֶׁבַע דַּפִּים גְּמָרָא וְהָיוּ לוֹמְדִים אוֹתוֹ בְּרֶצֶף אֶחָד שֶׁלֹּא הִפְסִיקוּ בְּדִבּוּרָם בָּאֶמְצַע. וּמֵחֲמַת כֵּן הָיוּ מִסְתַּגְּרִים מִי בְּבֵיתוֹ וּמִי בְּמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי לַעֲמֹד בְּסֵדֶר לִמּוּד זֶה. וּמִשּׁוּם כֵּן הִסְפִּיקוּ גַּם לְסַיֵּם כָּל הַשַּׁ"ס וְעוֹד סִדְרֵי לִמּוּדִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
שיח שרפי קודש חלק ו – סימן קנט
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.