שיח שרפי קודש חלק ו – סימן מח

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּשֶׁבַח בְּנֵי מוֹהַרְנַ"תְּ זַצַ"ל שֶׁכָּל אֶחָד מִבָּנָיו יָרַשׁ מִמֶּנּוּ מַעֲלָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁבּוֹ. וּפֵרְטוּ וְאָמְרוּ, רַבִּי שַׁכְנָא יָרַשׁ מִמֶּנּוּ אֶת מִדַּת הַלַמְדָנוּת שֶׁהָיָה לַמְדָן מֻפְלָג, רַבִּי יִצְחָק אֶת מִדַּת הַזְרִיזוּת, רַבִּי דָוִד צְבִי אֶת מִדַּת הַחָכְמָה וְהַפִּקְחוּת, רַבִּי נַחְמָן אֶת הָ'עֲבוֹדָה' עַל שֶׁהָיָה עוֹבֵד ה' מֻפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד. רַבִּי יוֹסֵף יוֹנָה אֶת מִדַּת הַתְּמִימוּת.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.