שיח שרפי קודש חלק ו – סימן ג

עַכְשָׁיו כָּל תִּקְוָתֵנוּ הוּא רַק עַל יְדֵי אֲמִתִּיּוּת הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַתְּמִימוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ שֶׁהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ מִימֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְקָרְבִין יוֹתֵר לְבִיאַת מָשִׁיחַ אַף עַל פִּי שֶׁצָּרוֹת הַנֶּפֶשׁ מִתְגַּבְּרִין יוֹתֵר, אֲבָל בְּרַחֲמָיו גַּם הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ מִתְנוֹצֵץ בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין עִנְיָן זֶה בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. (ליקוטי הלכות קריאת שמע ה, טו).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.