שיח שרפי קודש חלק ה – סימן תעט

רָאוּ פַּעַם אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּחַדְרוֹ אֵיךְ שֶׁרוֹעֵד מְאֹד מְאֹד, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ עַל זֶה, עָנָה וְאָמַר כַּמָּה יְגִיעוֹת צָרִיךְ הָאָדָם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ פַּעַם אַחַת בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו, וְכַמָּה יְגִיעוֹת צָרִיךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא אֵלָיו מִדֵּי יוֹם. וְכַמָּה יְגִיעוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עוֹמֵד בַּחוּץ וְאֵינוֹ נִכְנָס אֶלָּא בִּרְשׁוּת (כִּי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רַבּוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיָה רַבּוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב). "וְעִם הִרְהוּר קַל אֶחָד שֶׁל גַּאֲוָה יְכוֹלִים לְהַפְסִיד אֶת הַכֹּל".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.