שיח שרפי קודש חלק ה – סימן תעה

בִּזְמַן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל הָיָה אֵיזֶה דִּין תּוֹרָה לִפְנֵי רַבָּנִים בְּעִנְיַן מָעוֹת שֶׁל עָנִי אֶחָד, וּפָסַק אֶחָד הָרַבָּנִים אֵיזֶה פְּסָק. כְּשֶׁעָלְתָה נִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה שְׁאָלוּהוּ לָמָּה פָּסַק כָּךְ, וַהֲרֵי אֵינוֹ לְפִי הַהֲלָכָה, הֵחֵל לְפַלְפֵּל בְּלִמּוּדוֹ לְהַרְאוֹת צִדְקוֹ, וְנַעֲשָׂה צְחוֹק גָּדוֹל כָּזֶה מִפִּלְפּוּלוֹ, עַד שֶׁעָף לְמֶרְחַקִּים מֵחֲמַת בָּשְׁתּוֹ, וְהַצְּחוֹק שֶׁשָּׂחֲקוּ עָלָיו נִשְׁמַע לְמֶרְחַק מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.