שיח שרפי קודש חלק ה – סימן תמד

אָמְרוּ מָשָׁל עַל עִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁכְּמוֹ אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ קֶמַח, שֶׁמֶן וּבֵיצִים וְעוֹד מַטְעַמִּים, אוּלָם דָּבָר אֶחָד חָסֵר לוֹ - אֵשׁ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַכֹּל, לְמַעֲשֶׂה אֵין לוֹ מַה לֶּאֱכֹל אֲכִילָה הֲגוּנָה. כְּמוֹ כֵן הוּא עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁדּוֹמֶה הוּא לְאֵשׁ הַמְבַשֵּׁל וְהַמְטַגֵּן וְהַמַּשְׁלִים וְהַמְחַבֵּר בִּשְׁלֵמוּת אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים הֵם הַמִּצְוֹת וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁל הָאָדָם.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.