אָמְרוּ: מֵחֲמַת שֶׁבַּפֹּעַל מַמָּשׁ אֵין לָנוּ רַבִּי וּמַנְהִיג אֲזַי הַסַּכָּנָה בְּעִנְיַן הַפִּרְסוּם קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר כִּי בְּקַל מְקַבֵּל תֹּקֶף וָעֹז לַחֲלֹק עַל חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה לְפִי דַּעְתּוֹ. וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ בָּאִים הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַדֵּעוֹת שֶׁאֵין בֵּינָם לְבֵין דַּעַת רַבֵּנוּ הַזַּךְ וְהַנָּקִי הַשָּׁלֵם וְהַטָּהוֹר וְלֹא כְלוּם.
שיח שרפי קודש חלק ה – סימן תלו
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.