בְּהַמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ל"ח עַל הַכָּתוּב כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם שֶׁהוּא הַדִּבּוּר וְכוּ', אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁמִּזֶּה נָבִין וְנִלְמַד שֶׁכָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל הָאָדָם הַכֹּל תָּלוּי וְעוֹמֵד כְּפִי דִּבּוּרוֹ, שֶׁכְּפִי תִּקּוּנוֹ בִּשְׁמִירַת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ כֵּן יֵשׁ לָהֶם שְׁלֵמוּת וּלְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ, חָלִילָה. שֶׁאַף אִם עוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה אִם אֵינוֹ שׁוֹמֵר וְחוֹסֵם פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ כָּרָאוּי אֵין לָהֶם חֲשִׁיבוּת.
שיח שרפי קודש חלק ה – סימן תכח
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.