שיח שרפי קודש חלק ה – סימן שעז

אֲנָשִׁים תְּמִימִים לְהַפְלִיא הָיוּ בֵּין אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ כְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁסִּפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל: נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְבַקֵּר אֶת רַבִּי מֹשֶׁה שׁוּסְטֶר זַ"ל שֶׁהָיָה רַצְעָן בְּמִקְצוֹעוֹ, שְׁאָלַנִי רַבִּי מֹשֶׁה בִּתְמִימוּתוֹ הַאִם אֲנִי שֶׁיָּדַי מְמַשְׁמְשׁוֹת תָּדִיר בַּנְּעָלַיִם לְתַקְּנָם הַאִם מֻתָּר לִי אָז לְהִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָשִׂיחַ לְפָנָיו אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבִי?

מקור הטקסט: תורת אמת.