שיח שרפי קודש חלק ה – סימן קעו

אהַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס נֶכְדּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי פִּנְחָס מִקָּארִיץ זַצַ"ל הָיָה פַּעַם בְּאֵיזֶה בְּרִית מִילָה וְכִבְּדוּ אוֹתוֹ בְּסַנְדְּקָאוּת, וְאָז עָמַד שָׁם אֶחָד וְדִבֵּר נֶגֶד רַבֵּנוּ וַאֲנָשָׁיו. תֵּכֶף נֶעֱמַד וְהִכְרִיז עָלָיו בִּפְנֵי כָּל הַקָּהָל שֶׁהוּא בְּנִדּוּי וְחֵרֶם, וְאִלְּצוֹ לָלֶכֶת וּלְקַבֵּל נְזִיפָה כְּדִין הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם. (וע"ע לעיל בח"א, סעיף תרע"ה).

ב[א-תרעה

גפַעַם-אַחַת הָיָה רַבִּי פִּנְחָס, נֶכֶד הָרַב רַבִּי פִּנְחָס מִקָּרִיץ עַל בְּרִית מִילָה, שֶׁרַבִּי מֵאִיר מִטֶּעפְּלִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה בָּהּ מוֹהֵל, וְנֶהֱנָה מְאֹד מֵהַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ עַל הַמִּילָה, וְשִׁבַּח מְאֹד אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סל"ט).]

דשִּׂיחוֹת וְסִיפּוּרִים מֵרַבִּי אַבְרָהָם ב"ר נַחְמָן זְצַ"ל

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.