שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקעח

סִפֵּר רַבִּי משֶׁה טְשֶׁנְסְטְחוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם הֶחְלִיט בְּדַעְתּוֹ לִנְסוֹעַ מֵאוּמַאן לִלְמוֹד בְּאֵיזֶה יְשִׁיבָה, אוּלָם בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ כְּשֶׁנִּזְכָּר מִבִּרְכַת הַמָּזוֹן בְּכַוָּנָה וְהִתְלַהֲבוּת, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ מֵרָאבְּרַ"נ, אָמַר בִּכְאֵב לְעַצְמוֹ, "וְכִי כְּבָר לֹא אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּכַוָּונָה כָּזוֹ"?, לְרֹב הַכְּאֵב שֶׁהֵסֵבָה לוֹ מַחֲשָׁבָה זוֹ, חָזַר בּוֹ מִנְּסִיעָתוֹ וְשָׁב לְאוּמַאן. *

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.