שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקנד

רַבִּי יַעֲקֹב "מֵהַיַּעַר", הַמְּכֻנֶּה רַבִּי יַעֲקֹב "פוּן וַואלְד", הָיָה דָּר בַּיַּעַר הַנִּקְרָא זַאטְקָאוִויץ, לְיַד קִיבְלִיטְשׁ, בַּעֲלֵי הַיַּעַר הָיוּ קְבוּצַת שׁוּתָּפִים בֵּינֵיהֶם כַּמָּה מֵאַנַ"שׁ מֵעִיר טֶעפְּלִיק, וְהָיוּ מִתְפַּעֲלִים מְאֹד מִנִּהוּל עֲבוֹדָתוֹ, כִּי נָפַל מוֹרָאוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם הַדָּרִים בִּסְבִיבוֹת הַיַּעַר, וְלֹא הֵעִיזוּ לִגְנוֹב מֵהַיַּעַר כְּלוּם, הוּא הָיָה עוֹבֵד ה' מֻפְלָג בְּמַעֲלָה, וְלָקַח לְחָתָן אֶת רַבִּי שַׁכְנָא, אֲחִי רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַארְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. רַבִּי שַׁכְנָא בְּעַצְמוֹ הָיָה דָּר בְּנֶעמִירוֹב וְנֶהֱרַג בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, הי"ד.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.