כְּשֶׁנִּכְנַס פַּעַם בְּלֵיל שַׁבָּת רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן לְהַקְלוֹיז, וְרָאָה אֵיךְ שֶׁכַּמָּה מֵהַבַּחוּרִים יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים מַיִם קָרִים וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם, מַיִם חַמִּים לֹא הָיָה לָהֶם, פָּנָה וְאָמַר לָהֶם: "רַבֵּנוּ אָמַר שֶׁבְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם צִמָּאוֹן לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ", אִם כֵּן מַדּוּעַ תְּכַבּוּ וּתְקַרְרוּ אֶת הַצִּמָּאוֹן הַזֶּה בְּמַיִם קָרִים, וַהֲרֵי עַתָּה הוּא זְמַן נָכוֹן לִדְבֵקוּת בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ?
שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תקיג
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.