שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תנו

כַּיָּדוּעַ הָיָה רַבִּי מָרְדְּכַי בַּאבְּרִינִיצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָשִׁיר וּבַעַל צְדָקָה מוּפְלָג, פַּעַם כְּשֶׁהָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶצְלוֹ בְּבֵית הַחֲרשֶׁת לַעֲשִׂיַּת סַבּוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ, נִכְוָה בְּיָדָיו מִמֵּי הַסַּבּוֹן שֶׁנִּתְּזוּ עַל יְדֵי הַנִּצּוֹצוֹת מִדּוּד הַהַרְתָּחָה, פָּנָה וְאָמַר לרל"י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה רְאֵה אֵיךְ עוֹבְדִים קָשֶׁה עַד שֶׁאֲפִלּוּ נִכְוִים עֲבוּרָהּ בַּיָּדַיִם, וְכָל זֶה רַק כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עוֹד כֶּסֶף לְחַלְּקָם לִצְדָקָה.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.