שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תמו

רַבִּי שַׁכְנָא, ב"ר נַפְתָּלִי הִירְץ אָחִיו שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ (מִזִּוּוּג שֵׁנִי), הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי "יַעֲקֹב מֵהַיַּעַר" הַמְּכֻנֶּה "רַבִּי יַעֲקֹב פוּן וַואלְד", וְסִפֵּר שֶׁחוֹתְנוֹ הָיָה דָּבוּק מְאֹד בְּרָאבְּרַ"נ, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ מִדֵּי שָׁנָה אֶת כָּל מַעְשְׂרוֹתָיו מִכָּל הַשָּׁנָה, שֶׁהִסְתַּכֵּם בְּסַךְ שֶׁל שְׁנֵי רוּבְּל לְחֹדֶשׁ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.