רַבִּי נַחְמָן שְׁפַּאג חוֹתְנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן בַּארְסְקִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה דָּר בְּעִיר וִוינִיצֶע, הוּא הָיָה אִישׁ מְנַגֵּן וּמִתְבּוֹדֵד גָּדוֹל, בְּעֵת בּוֹאוֹ לְאוּמַאן הָיָה שׁוֹהֶה כָּל הַזְּמַן בַּקְּלוֹיז, וְהָיוּ בָּאִים אֵלָיו בְּנֵי הַנְעוּרִים לְדַבֵּר וּלְזַמֵּר עִמּוֹ יַחַד, כִּי הָיָה אִישׁ נָעִים וְנֶחְמָד מְאֹד.
שיח שרפי קודש חלק ד – סימן תיב
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.