שיח שרפי קודש חלק ד – סימן שנח

הַמְיַלֶּדֶת שֶׁבְּעִיר אוּמַאן, הָיְתָה אִשָּׁה בַּעֲלַת יִרְאַת שָׁמַיִם כָּזֹאת, שֶׁהָיְתָה פּוֹנָה לַפִּנָּה קֹדֶם כָּל לֵידָה וּמְבַקֶּשֶׁת וּמַפְצֶרֶת בִּתְפִלָּה, שֶׁתַּעֲבֹר הַלֵּידָה בְּנָקֵל, וְאָכֵן הָיְתָה מְיַלֶּדֶת בִּזְרִיזוּת נִפְלָאָה, וּבִזְרִיזוּת הָיְתָה מְבַשֶּׂרֶת לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה אֶת בְּשׂוֹרַת הַמַּזָּל-טוֹב.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.