שיח שרפי קודש חלק ד – סימן שה

בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אַחַר אֲמִירַת הַתַּשְׁלִיךְ, הָיוּ בָּאִים לְהַקְלוֹיז בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הֲמוֹן רַב מִבְּנֵי הָעִיר אוּמַאן, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה מֵחֲמַת כֵּן לְהִכָּנֵס לִפְנִים הַקְּלוֹיז, לְרֹב הַדֹּחַק, וְעַל כֵּן הָיוּ רַבִּים מֵאַנַ"שׁ מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וְעַרְבִית בְּאַכְסַנְיוֹתֵיהֶם, וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה דֹּחַק רַב כָּזֶה שֶׁהָיָה בְּהֶכְרֵחַ לִנְעֹל אֶת הַקְּלוֹיז לְרֹב הַדֹּחַק וּמֵחֲשָׁשׁ תַּעֲרוּבוֹת.

מקור הטקסט: תורת אמת.