שיח שרפי קודש חלק ד – סימן רפח

רַבִּי פִּנְחָס קִיבְלִיטְשֶׁער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִפְטָר בִּשְׁנוֹת התר"ל, בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל צָעִיר כְּבֶן אַרְבָּעִים. הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מֻפְלָג, לְרֹב חֻלְשָׁתוֹ וְחוֹלָאתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל אַף לֶאֱכֹל סְעוּדָה רְאוּיָה מֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא נָטַל יָדָיו לִסְעוּדָה מֶשֶׁךְ יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְרַק בְּשַׁבָּת דָּחַק עַצְמוֹ לִיטוֹל יָדָיו לִסְעוּדָה מִשּׁוּם כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וְלִטְעוֹם מַשֶּׁהוּ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.