שיח שרפי קודש חלק ד – סימן רעד

רַבִּי סֶענְדֶער טְרָהְוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מַרְבֶּה מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה בְּכֹחוֹת עֲצוּמִים וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה, בִּפְרַט מְפוּרְסָם הָיָה בִּתְפִלַּת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ בְּעֵת אֲמִירַת "יְהֵא רַעֲוָא" וְכוּ' שֶׁבַּזֶּמֶר אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין, לִפְעָמִים בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת, אָרַךְ לוֹ תְּפִלַּת מִזְמוֹר "רַנְּנוּ צַדִּיקִים" מֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה, וְכָךְ עָבְדוּ אֶת ה' הוּא וַחֲבוּרָתוֹ כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים מֶשֶׁךְ כָּל חַיֵּיהֶם.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.