אַחֲרֵי שֶׁיָּשְׁבוּ אַנַ"שׁ וְדִבְּרוּ יַחַד בֵּינֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָיוּ מוּכְרָחִים לְהַפְסִיק בְּדִבּוּרָם, אָמְרוּ זֶה לָזֶה בְּדֶרֶךְ חִבָּה, "הָאֲסֵיפָה עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה וְעוֹד נִתְרָאֶה שׁוּב". כִּי עִנְיַן גָּדוֹל הָיָה אֵצֶל אַנַ"שׁ לְהִתְאַסֵּף וּלְדַבֵּר יַחַד בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם וְצָרִיךְ לַחֲשׁוֹב עֵצוֹת מִדֵּי יוֹם לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ.
שיח שרפי קודש חלק ד – סימן קפב
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.