שיח שרפי קודש חלק ד – סימן פה

כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים אַנַ"שׁ לְהַשְׁקִיט אֶת זֶה הַנִּכְנַס בִּתְּחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמַקְשֶׁה עָלָיו כָּל מִינֵי קֻשְׁיוֹת שֶׁל מַה בְּכַךְ, הָיוּ פּוֹנִים אֵלָיו בְּנִיחוּתָא וְאוֹמְרִים לוֹ: שְׁאָלֵנִי נָא קֻשְׁיוֹת בְּרֶסְלָבָאִיּוֹת מְקוֹרִיּוֹת, כְּגוֹן הַאִם הִתְחַזַקְתָּ לְהִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת לַיְלָה אוֹ לְפָחוֹת בְּהַשְּׁכָּמָה? וְהַאִם הִתְבּוֹדַדְתָּ הַיּוֹם? וְכַדּוֹמֶה, וְנָא אַל תִּשְׁאָלֵנִי קֻשְׁיוֹת הֶבֶל וּסְרַק בְּעִנְיָנַי הַפְּרָטִיִּים שֶׁאינָם נוֹגְעִים לְךָ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.