שיח שרפי קודש חלק ד – סימן פ

אָמְרוּ אַנַ"שׁ: אִם אַחַר כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁגִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ הוֹסִיף עוֹד וְאָמַר: "אֶת זֶה תְּקַבְּלוּ מֵאִתִּי שֶׁלֹּא תְּרַמּוּ עַצְמְכֶם, כִּי הָעוֹלָם מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר "שִׂיחוֹת הָרַ"ן" סִימָן נא). הֲרֵי שֶׁלְּמֵדִים אָנוּ שֶׁעַל אַף כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת וְכוּ' וְכוּ' עֲדַיִן גְּדוֹלָה הַסַּכָּנָה מְאֹד, שֶׁאֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם לִטְעוֹת וְלִפֹּל בְּמִכְשׁוֹלוֹת וְדֵעוֹת עֲקוּמוֹת אַף שֶׁיּוֹדְעִים מִכָּל דִּבְרֵי תּוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.