שיח שרפי קודש חלק א – סימן קנא

צְרִיכִין לִצְעֹק מֵעֹמֶק הַלֵּב בְּחִינַת "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" כְּדֵי לַחְתֹּר הַמַּיִם, שֶׁמֵּהֶם גְּדוֹלָה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וּבָעֵת הַסָּמוּךְ נִכְנַס בְּלִבִּי בְּעֹמֶק מְאֹד מְאֹד אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, כְּשֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַנַּ"ל, "אַז מֶען מוּז דֶעבִּיוִוין דָאס וַואסֶער וָואס פוּן דָּארְט וַואקְסְט אֱמוּנָה" וְכוּ' מָה אוֹמַר לְךָ, בְּנִי חֲבִיבִי, מַה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּלִבִּי בְּעִנְיָן זֶה. (שָׁם שס"ד).

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.