שיח שרפי קודש חלק ג – סימן שצה

לְרַבִּי יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוּדְיִל תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הָיוּ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, אֶחָד בְּשֵׁם רַבִּי זַלְמָן הַמְכֻנֶּה "רַבִּי זַלְמָן דֶּער רָב" שֶׁהִמְשִׁיךְ לְכַהֵן בָּרַבָּנוּת אַחַר פְּטִירַת אָבִיו בְּמַעֲדָוודִיבְקֶע, וּבֵן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָה, הוּא אָבִיו שֶׁל רַבִּי דָּוִד צְבִי דּאשווסקֶער, וּבֵן בְּשֵׁם רַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדְיל, הוּא שֶׁחִבֵּר אֶת הַסֵּפֶר "שִׁיר יְדִידוּת" וְלֹא יָדוּעַ מִי הָיָה הַגָּדוֹל מִבֵּינֵיהֶם.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.