שִׂים לִבְּךָ הֵיטֵב לְכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן נ"א נ"ב, וְתִסְתַּכֵּל וְתִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַנֶּאֱמַר שָׁם, כִּי הֵם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ מְאֹד מְאֹד. וְשִׂיחוֹת אֵלּוּ שֶׁבַּסִּמָּנִים הַקְּדוֹשִׁים נִקְרְאוּ בֵּין קְצָת אַנַ"שׁ "אִגֶּרֶת", כִּי הֵם מְדַבְּרִין כְּמוֹ אִגֶּרֶת הַנִּכְתָּב לַחֲבֵרוֹ וְתַלְמִידוֹ. (שָׁם י"א).
שיח שרפי קודש חלק א – סימן קלו
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.