בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן, בְּעֵת בְּדִיקַת חָמֵץ, לָקַח אוֹתוֹ אָבִיו רַבִּי הִירְשׁ לֵיבּ, שֶׁיַּעֲזוֹר לוֹ בִּבְדִיקַת הַחָמֵץ, וּפִתְאוֹם נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ וְחִפְּשׂוֹ אָבִיו עַד שֶׁמְּצָאוֹ בְּהָעֲלִיָּה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּהַתְמָדָה אֶת מַסֶּכֶת פְּסָחִים, וְהִקְפִּיד עָלָיו אָבִיו וְאָמַר לוֹ: וְכִי כָּעֵת הַזְּמַן לִלְמֹד, כָּעֵת צְרִיכִים לְקַיֵּם מִצְוַת בְּדִיקַת חָמֵץ, וּמְסַפְּרִים שֶׁסִּיֵּם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה אֶת כָּל הַמַּסֶּכֶת.
שיח שרפי קודש חלק ג – סימן שנו
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.