שיח שרפי קודש חלק ג – סימן שמה

בְּעֵת שֶׁבָּנוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל אַנַ"שׁ בִּטְּשֶׁערִין, שֶׁהָיָה יָפֶה עַד לְהַפְלִיא וְהָיָה גָּדוֹל כְּאַרְמוֹן עִם גַּן גָּדוֹל מִסָּבִיב, הִשְׁתַּדְּלוּ מְאֹד הַגְּבִירִים לִקְנוֹת מְקוֹמוֹת (שְׁטֶעט בְּלַעַ"ז) בַּמִזְרָח, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּמִּזְרָח דּוֹחַק רַב, וּכְשֶׁרָאָה הָרַב מִטְּשֶׁערִין זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אֵיךְ שֶׁהֵם מִצְטוֹפְפִים וּמִתְגּוֹדְדִים עֲבוּר זֶה, אָמַר: "הַגּוּפוֹת אָכֵן מִצְטוֹפְפוֹת אֲבָל הַלְּבָבוֹת רְחוֹקִים, "דִּי גּוּפִים שְׁטוּפְּן זַאךְ אָבֶּער דִי הֶערְצֶער זַיינֶען וַוייט".

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.