פַּעַם כְּשֶׁבָּאוּ שְׁנֵי אַבְרֵכִים חֲשׁוּבִים לְהָרַב מִטְּשֶׁערִין לְשָׁאֲלוֹ פֵּירוּשׁ בְּמַה שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה מ"ט חֵלֶק א', מֵעִנְיָן לֵב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁבּוֹעֵר עַד אֵין סוֹף וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, כִּי הָיָה לָהֶם אֵיזֶה וִכּוּחַ בְּפֵירוּשׁ הַדְּבָרִים. נַעֲנָה הָרַב בְּעֶצֶב וְאָמַר לָהֶם: פַּעַם כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים דִּבּוּר כָּזֶה הָיוּ שׁוֹמְעָיו בּוֹעֲרִים וְיוֹקְדִים לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכַיּוֹם שׁוֹאֲלִים מַה הַפֵּירוּשׁ, "אַמָּאהל אַז מֶ'הָאט גִיהֶערְט אַזַא דִבּוּר הָאט מֶען גִיבְּרֶענְט אוּן גִיפְלַאקֶערְט צוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּן הַיְינְט פְרֶעגְט מֶען שְׁאֵלוֹת" .
שיח שרפי קודש חלק ג – סימן שלא
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.