שיח שרפי קודש חלק ג – סימן רפג

בְּעֵת שֶׁהָיָה צָרִיךְ בְּנוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל לְהִתְיַצֵּב לַצָּבָא, הִתְפַּלֵּל רנ"ט הַרְבֵּה עַל שִׁחְרוּרוֹ, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רנ"ט שֶׁכְּשֶׁיִּזְכֶּה וְיִשְׁתַּחְרֵר לֹא יִשְׁלַח לוֹ מִבְרַק הוֹדָעָה עַל זֶה. "זָאלְסְט מִיר נִישְׁט שִׁיקְן קֵיין דֶעפֶּעשׁ", כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו עוֹד, בְּהַטְעִימוֹ: אִם כְּבָר לֹא יוּצְרְכוּ עֲבוּרְךָ הַתְּפִלּוֹת יוֹעִילוּ הַתְּפִלּוֹת וְיָבוֹאוּ לְשִׁמּוּשׁ לִשְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמְּצוּיִם בְּצָרָה זוֹ.

מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.