רַבִּי זַלְמָן 'הַקָּטָן' זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁנָּסַע בִּשְׁלִיחוּת רַבֵּנוּ לְקַבֵּל הַסְכָּמוֹת לְהַסֵּפֶר "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן", הָיָה אוֹמֵר לְמוֹהַרְנַ"תְּ וּלְרַבִּי נַפְתָּלִי: יוֹדֵעַ אֲנִי כָּאֵלּוּ דְּבָרִים מֵרַבֵּנוּ שֶׁאתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים, וְאָמַר עַל זֶה רָאבְּרַ"נ שֶׁאף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹדְעִים אָנוּ מַה הֵם הַדְּבָרִים, אוּלָם מְבִינִים אָנוּ שֶׁנָּסַבּוּ הַדְּבָרִים עַל עִנְיָן הַקֵּץ, שֶׁרְצוֹן רַבֵּנוּ הָיָה שֶׁלֹּא יִדְחֲקוּ הַצַּדִּיקִים אֶת הַקֵּץ.
שיח שרפי קודש חלק ג – סימן רמז
מקור הטקסט: ספריית אור ברסלב.