אוְאַחַר־כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁתֵּכֶף שָׁמְעוּ אֲשֶׁר אֵצֶל רַבֵּנוּ זַ"ל הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ', הֵבִינוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת שָׁם שְׁמוֹנָה יָמִים רְצוּפִים, וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. עַל־כֵּן נָסְעוּ תֵּכֶף לְבֵיתָם וּבָאוּ בַּחֲזָרָה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכִמְדֻמֶּה שֶׁאָז הָיָה גַּם־כֵּן מַעֲשֶׂה שֶׁרִמֵּז רַבֵּנוּ זַ"ל לְמוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ בְּיַחַד וְנִתְבַּיֵּשׁ לֶאֱכֹל עִמּוֹ. וְאַחַר־כָּךְ נִתְחָרֵט עַל זֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו. (וְהָרַב ר' אַבְרָהָם זַ"ל הִסְבִּיר אֶת זֶה עַל־פִּי הַתּוֹרָה ס"ב וַיַּסֵּב, 'תִּקְרוֹבְתָּא מַלְכָּא בְּמַלְכָּא'
בעַל־יְדֵי אֲכִילָה):